רש"י על סנהדרין ק״ט

1 בהדי מאן - ביד מי נשלח:

2 כי מטא לההוא דיירא - כשהגיע לאותו מלון:

3 למיבת - ללון:

4 שרינהו לסיטפיה - התירו הארגזים והמרצופין ופתחום ונטלו כל מה שבתוכו:

5 אחוכי - מצחקי:

6 הנך דיורי - אותן בני הכפרים:

7 א"כ ליבנו אחד בטורא - א"כ שבנו כדי לעלות לרקיע למה בנו אותו בבקעה היה להם לבנות על אחד ההרים:

8 הפיצם ה' - פיזרם בכל העולם:

9 שדים - יש להם צורת אדם ואוכלין ושותין כבני אדם:

10 רוחין - בלי גוף וצורה:

11 לילין - צורת אדם אלא שיש להם כנפים במסכת נדה דף נד::

12 זו שאומרה נעבוד ע"ז כי שם בלל ה' - בלבל לשונם כדי שלא יהא אחד מכוון לדעת חבירו לעבוד ע"ז:

13 שליש נבלע - נבלעו יסודותיה משוקעת היא בקרקע עד שליש ושליש של מעלה נשרף ושליש אמצעי קיים בקרקע ולא שיהא עומד באויר:

14 אויר מגדל - מראש המגדל כלומר כמו אוירה של עיר מי שעומד סביב למגדל ורואה אוירה ומראה גובה שלו:

15 משכח - שכן נגזר על אותו מקום שישכח ולכך הם עצמם שכחו את לשונם:

16 בבל ובורסיף סימן רע לתורה - שמשכחין הלמוד מפני שעומדים באויר המגדל:

17 סימן רע - כלומר שמם סימן שכחה היא:

18 למה נקרא שמה בורסיף בור שאפי - בור שנתרוקן מימיו כלומר משכח האדם כל מה שלומד:

19 שאפי - כמו ב"מ דף ס. השופה את היין לשון ירמיהו מ״ח:י״א הורק מכלי אל כלי ומפני מה שמה בבל שמשכחת אמר רב יוסף כי שם בלל לפי שבלבל הקדוש ברוך הוא את לשונם לשם לכך היא משכחת:

20 רעים בגופם - שטופים בזימה:

21 השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' והיה בך חטא - והיינו ממון:

22 ארץ ממנה יצא לחם - ארץ שבעה וטובה היא:

23 ותחתיה נהפך כמו אש - ואחר כן נהפכה:

24 וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם - שיש לנו שיפוע לחם למה לנו עוברי דרכים:

25 ונשכח - שלא יעברו עוברי דרכים בארצנו:

26 פרץ - הקב"ה נחל גפרית ואש:

27 מעם גר - ממקום הליכתו שהיה הולך למעלה והשליכו עליהם הנשכחים מני רגל ונתדלדלו מאדם מארצם ונעו לדראון:

28 גר - קוררט"ל בלע"ז כמו שמואל ב יד מים הנגרים:

29 תהותתו - תבקשו תרמיות ותואנות:

30 תרצחו כולכם - ע"י קיר נטוי וגדר הדחויה:

31 יומם חתמו למו - היום סותמים וסוגרין כאילו לא ידעו אור כלומר סותמין וחותמין:

32 אפרסמון - שלהם להפקידו ביד בעלי ממון כדי שיהו מניחין פקדון שלהם בבית גנזיהם ובלילה מריחין האפרסמון וחותרין שם מנהגו של מפקיד צורר וחותם:

33 דרש ר' יוסי - בי מדרשא חתר בחשך בתים:

34 איחתרו תלת מאה מחתרתא - ע"י ריח אפרסמון שהיו מריחין ויודעין היכן מניחין ממונם:

35 מי הוה ידענא דאתו גנבי ל"א מי הוה ידענא דגנבי אתון:

36 שפעי מרזבי דציפורי דמא - דאדם גדול הוה ואיידי דאמר לעיל איחתרו מחתרתי בציפורי דאתרא דרבי יוסי התם הוה נקיט נמי הא מילתא דכי נח נפשיה כו' לאשמועינן דמצפורי הוה:

37 דאית ליה תורא. כך היה מנהגם של אנשי סדום מי שהיה לו שור אחד רועה כל בהמות העיר יום א' ומי שאין לו בהמה מגלגלין עליו לרעות ב' ימים:

38 אמר להו - יתמי למרי דתורא דאית ליה חד תורא כו':

39 דעבר במברא - שהמעברות שלהם מימיו עזין והיו דנין כך:

40 דלא עבר במברא - אלא בא דרך אחר:

41 דה"ל דרא דלבני - מי שהיו לו שורת לבנים ומגבל ועושה אותן היה בא כל חד וחד ונוטל אחת:

42 שדי תומי או שמכי - מי שהיה מפזר ושוטח לפניו שומים או בצלים ליבשן כל א' וא' היה נוטל אחת:

43 אומר לו - לנגזל מה חסרתי לך לא לקחתי ממך אלא שום אחד ונמצא קרח מכאן ומכאן:

44 זייפא - ומצלי דין:

45 יהבה ניהליה - וישכב עמה עד שתהיה מעוברת:

46 עד דקדחא - עד שתצמח אזנו:

47 דפדע - עשה לו פצע כמו פדעת במסכת ע"ז דף כח. כפרדור"א בלע"ז:

48 דעבר במיא - עובר ברגליו במים:

49 גללא - מקל ל"א אבן:

50 א"ל - דיינא לאליעזר מאי האי:

51 א"ל - אליעזר אגרא דמחייבת לי דשקלי לך דמא הב ליה לההוא גברא דשקל לי דמא וזוזי דידי כדקיימי קיימי ל"א ה"ג ולואי כדקאי קאי כך אמר ליה דיין מי יתן שהייתי כבתחילה:

52 כי אריך גייצו ליה - כשהאורח ארוך יותר מן המטה מקצרין אותו בסכין גייצי לשון גוץ כן שמעתי ואית דגרסי גיידי ליה:

53 ומתחין ליה - עד דמתפרקי אבריו:

54 וכתיב שמיה עילויה - כדי שיכיר כל אחד וא' דינר שלו ויחזור ויטלנו:

55 ורפתא לא ממטו ליה - התנו ביניהם שלא יתנו לו פת כדי שימות ברעב וכשמת אזיל כל חד וחד ושקיל לדינרא דידיה:

56 הכי אתנו בהדייהו כל מאן דמזמן - אכסניא לבי הלולא:

57 לשלחו לגלימיה - יפשיטו את בגדי אותו האיש שהזמינו:

58 ואתא אליעזר - עבד אברהם:

59 ויתיב אסיפא דכולהו - הלך וישב בסוף כולם:

60 א"ל מאן אזמנך - להכא:

61 א"ל - אליעזר למאן דיתיב גביה את זמנתני להכא:

62 שקל גלימיה - דיתיב לגביה ורהט לברא שהיה מתיירא שלא ישמעו אנשי המקום שאליעזר אמר שהוא זימנו ולישלחו למאניה הלך וישב לו אצל השני ואמר כמו כן וכן לכל אחד ואחד עד דאזלי כולהו ואכל אליעזר כל הסעודה:

63 רביתא - נערה:

64 בחצבא - בתוך כד שלה כשיוצאת לשאוב מים:

65 שפיוה - סכו אותה:

66 איגר שורא - על גג החומה:

67 כי רבה - על עסקי ריבה:

68 רבי יהודה בן בתירא אומר ויאבדו הרי הן כאבידה המתבקשת - ובאין לעולם הבא שכך אמר דוד על בני קרח תעיתי כשה אובד בקש עבדך הם תעו כשה אובד ואתה ברחמיך הרבים בקש עבדך ותביאם לעוה"ב:

69 מצותיך לא שכחתי - שקיימו כל מצותיך כדכתיב במדבר ט״ז:ג׳ כי כל העדה כולם קדושים:

70 מקח רע - התחיל בקטטה:

71 שעשה קרחה בישראל - שנבלעו:

72 שהרתיח - שהכעיס:

73 הקהה שיני מולידיו - שנתביישו אבותיו במעשיו הרעים:

74 בקש רחמים על עצמו - שלא יהא נמנה עמהם:

75 אלו מרגלים - דלא כתיב בהן פלוני בן יעקב:

76 שאיבר לבבו - חזק לבבו כמו ישעיהו מו אבירי לב:

77 שישב באנינות - שעשה תשובה על שהיה עמהם תחילה בעצה:

78 נעשו לו פלאות - שפירש שניצל מהם:

79 ראה והבין - שאין מנהגן כשורה ופירש מהם:

80 אי מר רבה - אם ינצח משה מכל מקום אתה תלמיד ואם קרח מנצח אתה תלמיד מה לך בשררה זו:

81 הואי בעצה - אני הייתי עמהן בעצה ונשבעתי להם שאם יקראוני אלך עמהם:

82 דכולה כנישתא קדישין - כולם צנועים וקדושים ולא יכנסו אלי אם אני פרועה: